אנחנו הדור האחרון שזוכר איך זה מרגיש להחזיק קלטת ביד.

אנחנו גם הדור האחרון שהילדות שלו מתועדת על סרטים מגנטיים שמתחילים להתפורר, בתוך קופסאות ששוכבות בבוידעם, רחוקות מהעין ומהלב.

הכל התחיל ערב אחד אצל אור. אמא שלו חזרה הביתה עם כמה קלטות משפחתיות ישנות שהמירה לדיגיטל, וכשכל המשפחה התיישבה מול המסך, הבית השתתק. פתאום נשמעו קולות מהילדות של אור, רגעים קטנים ויומיומיים עם סבא שכבר איננו, רגעים שכולם היו בטוחים שנעלמו לנצח.

היו צחוק, דמעות, ותחושה שהזמן נעצר לרגע. באותו ערב עוד לא הייתה פלאשבק, אבל שם היא נולדה: מההבנה שבבוידעם של כמעט כל משפחה מחכים רגעים כאלה, ושמישהו צריך להציל אותם.

כשאור שיתף את יונתן ברגע הזה, השותפות נולדה מהר. יונתן מביא את ה"ראש": הדיוק, הטכנולוגיה והסטנדרטים שדואגים שכל פריים יישמר בצורה הטובה ביותר. אור מביא את ה"לב": ההבנה שמאחורי כל קלטת יש עולם ומלואו.

בגלל זה, בשבילנו, כל קלטת היא לא עבודה. היא הזדמנות להחזיר למישהו רגע שחשב שאיבד.

אנחנו לא רק ממירים קלטות לדיגיטל. אנחנו מחזירים אתכם בזמן.

הקלטת הישנה הזו היא לא סתם פיסת פלסטיק. יש בה רגעים שאי אפשר לצלם שוב. לכן אנחנו מטפלים בכל קלטת כאילו היא של המשפחה שלנו, כדי שתוכלו לשתף את הזיכרונות בלחיצת כפתור, לשמור אותם לדורות הבאים, ולהתרגש מחדש בכל צפייה.